<h1>כל בו הלכ' כלאים סימן צ"א</h1>
<h2>דף לח:</h2>
וכלאי הכרם בחוצה לארץ אסורין מדבריהם. ולא אסרו אלא לזרוע שני מיני ירק או תבואה עם החרצן במפולת יד אבל לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם מותר לכתחלה בחוצה לארץ. ואף על פי שמותר לזרוע הירק הזרוע שם אסור והוא שיראה אותו לוקט ומוכר וספקו מותר. וכתב הר"י מיהו על גבי שורש גפן אם אין שם עפר ג' טפחים לא יביא זרע לשם גם בחוצה לארץ מגו דהוי כמין הרכב' שמתוך ששורש הגפן רך נכנסין בו שרשי הזמורה.
<h2>דף לט.</h2>
כלאי אילנות כגון להרכיב אילן של מין אחד באילן של מין אחר אפילו בחוצה לארץ אסור. כתב הר"ף ז"ל הרכיב פירוש יחור של תאנה או של תפוחין בשל אילן אחר או בשל מין אחר אסור וכן נמי מפרש דשאים בדשאים משום בעיא דהרכיב ב' מיני דשאים בפרק אלו טרפות [חולין ס' ע"א] כדפיר' בתוספתא שם ע"כ. ואפילו להניח הגוי לעשות לו. וכן אסור להרכיב אילן בירק או ירק באילן והמרכיב כלאים לוקה בכל מקום. אבל מותר לזרוע אילנות כלאים כאחד או לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד שאין אסור כלאים באילן אלא הרכבה בלבד.
הטעם בכלאים כי השם ברא המינים בעולם בכל בעלי הנפשות בדוממין ובבעלי נפש התנועה ונתן בהן כח התולדה שיתקיימו המינין ההם לעד כל זמן שהוא יתברך ירצה בקיום העולם וצוה בכחם שיוציאו למיניהן ולא ישתנו [לעד] לעולם כמו שנאמר בהם למינהו. והמרכיב שני מינין משנה ומכחיש מעשה בראשית כאלו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורה ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות. והמינין בבעלי חיים לא יולידו מין בשאינו מינו וגם הקרובים בטבע שיולידו מהן כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו. והנה מצד שני הדברים האלה פעולת ההרכבה במינין במעשה (נאסר) [נמאס]. וגם הצמחי' אשר יתרכבו מין בשאינו מינו אין פרים צומח אחר כן ויהיה באסורם שני הטעמים ההם הנזכרים. וזהו הטעם שדך לא תזרע כלאים שהוא בהרכבה על דעת רז"ל. ואסר אף כלאי זרעים מפני שנשתנו בטבעם בצורתם בהיותם יונקים ויהיה כל גרעין ממנו כאלו הורכב משני מינין. ואסור לחרוש בשור ובחמור מפני שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחד ויבואו לידי הרכבה ואסר כלאי הבגד לסייג כי כן עשתה התורה סייג בנזיר ענבים לחים ויבשים בעבור הרחקת היין ויש מחברנו שמוסיף בטעם הכלאים כי הוא שלא לערבב את הכחות המגדלים הצמחים להיות יונקים זה מזה ממה שאמרו בבראשית רבה [י' ו'] אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו כל מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל שנאמר הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ פי' שוטר והנה המרכיב כלאים או זורען בכדי שיינקו זה מזה מבטל חקות ולכך נאמר בהם את חקתי תשמור [כי] הם חקו' שמים וארץ והר"ש ז"ל כ' טעם וז"ל מפני מה גזרה התור' על שעטנז ועל כלאים מפני שקין הביא זרע פשתן והבל הביא גזי צמר. וגזר הקב"ה שלא יתערבו מנחת חוטא במנחת צדיק.
כלאי הכרם הם מיני תבואה או מיני ירקות שנזרעו עם הגפן בין על ידי ישראל בין על ידי גוי בין שעלו מאליהן בין שנטע הגפן בתוך הירק שניהן אסורין אפילו בהנאה. והאוכל כזית מהן לוקה מן התורה. והירק והענבים מצטרפין לכזית.
